אנדרטת תל חי שואגת וחיה

הפוסט הקודם גרם לי לחשק מדהים לצאת ולבקר את האנדרטה האהובה עליי. כמו שכבר סיפרתי לכם וכמו שאתם בוודאי יודעים, יש לא מעט אנדרטאות על מפת ישראל, כך שלומר שזו האנדרטה הכי אהובה עליי זה כבוד אמיתי, היא נבחרה ממקומות רבים ומכובדים על מפות הארץ.
האריה השואג הוא בעצם פסל של אריה שיצר פסל בשם מלינקוב אי שם בשנות ה30 הרחוקות. מבחינת המיקום של האנדרטה על המפה, היא לא רחוקה מתל חי ולכן הרבה קוראים לה "אנדרטת תל חי" בזמן שאחרים הדביקו לה את השם "האריה השואג". האנדרטה קמה כדי להזכיר לנו קרב קשה שהתרחש בתל חי בשנות ה20 ובו נהרגו 8 לוחמים.
על האנדרטה תמצאו את המשפט המאוד רלוונטי למעמד "טוב למות בעד ארצנו", אני לא חושבת שיש את מי לשאול כדי לוודא את אמיתות המשפט הזה.
האריה בעיני נראה מפוחד ועצוב, שואג לשמיים ומקווה לטוב. אני מאוד אוהבת אריות, אני מזל אריה ומגיל קטן מאוד נמשכתי למה שקשור בהם. עניין אותי מאוד לדעת מה הביא את הפסל ליצור את דווקא את האריה ודווקא במנח שהוא נמצא בו, אבל לא הצלחתי למצוא תשובות ולספק את סקרנותי (הגוברת בזמן כתיבת שורות אלה!).
אבא שלי סיפר לי שלפני ששתלו בסביבה עצים, הפסל היה בולט ונראה למרחקים רבים. היום הוא די מוסתר ואם לא מגיעים לקרבת מקום אפשר לפספס אותו בקלות. האריה השואג מיוחד לא רק בגלל היופי שלו, אלא גם בגלל הותק הרב, הוא אחד מהאנדרטאות הראשונות שהוקמו בישראל, זה התרחש אפילו לפני קום המדינה.
כרגיל גם להקמת האנדרטה הזאת היה נדרש תקציב שלא היה ולכן הקמתו התעכבה במשך השנים עד שנמצאו תורמים.

אנדרטאות ומשמעותן

לאיפה שאנחנו לא מסתכלים, אנחנו בדרך כלל נראה אנדרטה.
יש אינספור אנדרטאות על מפת ארץ ישראל שמנציחות אירועים או אנשים. אנדרטאות קטנות, אנדרטאות גדולות, אנדרטאות חדשות, אנדרטאות ישנות, אנדרטאות מעוצבות בטוב טעם ואנדרטאות מכוערות. אנדרטאות אנדרטאות אנדרטאות. וכנראה שזה הגיוני בהתחשב בכך שמפת ישראל רוויה בסיפורי מלחמה וגבורה, הרי המדינה הוקמה על רקע הכאב הנורא שחוו היהודים במהלך מלחמת העולם השניה.
יש משהו מאוד מיוחד לדעתי באנדרטאות, מעבר לכך שהן בדרך כלל יצירות אומנות מאוד מרשימות, הן הרבה פעמים מוצבות באיזורים שקטים ומבודדים. יצא לי הרבה פעמים להגיע לאיזו אנדרטה ולשבת בשקט, להנות מהמקום ולחלוק רגעים עם ההיסטוריה.
כמובן שאנדרטאות זה לא משהו שקיים רק על המפה שלנו, אני זוכרת שכשהייתי תלמידה וטסנו למסע לפולין, ראינו מגוון מאוד רחב של אנדרטאות בכל רחבי המדינה.
במקרה מסויים אפילו היו ילדים ואנשים ששיחקו סביב האנדרטה לזכר השואה. אני לא חושבת שזה נעשה מתוך מקום של חוסר כבוד, אלא שהרבה פעמים אנחנו לא ממש שמים לב למה שקיים סביבנו, במיוחד אם זה מחזה שאנחנו נתקלים בו באופן יומיומי. לדוגמה, כמה מכם שמו לב לאנדרטה הענקית שיש בכיכר רבין? האנדרטה לשואה ולתקומה שהוצבה בכיכר רבין כבר בשנות ה70, היא משהו שהרבה אנשים מצליחים לפספס. לאחרונה יותר ויותר אנשים שמו לב לקיומה כי האיזור היה בשיפוצים ומשך אליו תשומת לב, אבל עד אותה נקודה, חלק לא הבחינו בה בכלל.
אז אנדרטה היא אקט סימלי, משאיר איתנו את העבר, מכבד את העבר ובהרבה מקרים אף מפאר אותו ומעצים את מה שקרה. אני חושבת שזה מאוד יפה ומרגש שאנשים בוחרים לזכור, למרות שלפעמים הרבה יותר נעים ונוח לשכוח.