יצא לי לספר לכם לפני כמה פוסטים על זה שאני ממש חנונית במובן של כל מה שקשור לקידמה והתפתחות טכנולוגית.
אז אומנם יש לי בלוג (שם את הממשק הזה לקח לי לא מעט זמן להבין) ואני כבר די מרגישה בנוח עם סביבה אינטרנטית ואפילו יוצא לי לבלות לא מעט זמן בבלוגים של אחרים ורשתות חברתיות, אבל בכל מה שקשור לסביבת החיים שלי, אני עדיין בסוג של ימי הביניים.
למזלי יש את האחיינים המקסימים שלי, שלמרות שהם קטנטנים, הם מבינים הרבה יותר ממני ותמיד מוכנים להתגייס ולעזור לדודה הזקנה שלהם שאין לה מושג.
כך יצא שקניתי לי סמארטפון והתקנתי עליו GPS. קיבלתי תדרוך מדוייק מהילדודס מה אני אמורה לעשות ואיך משתמשים והם אפילו הכריחו אותי לנסות בשביל לראות אם הבנתי באמת או שאני סתם מהנהנת.
בתור התחלה מצאתי את עצמי מסתובבת במקום במשך כמעט שעה על מפת ראשון לציון. זה היה אמור להיות מסלול נסיעה די פשוט ואני אפילו חושבת שהייתי צולחת את כל העניין די במהירות אם הייתי מציצה במפה (מוחשית!) לפני שיצאתי לדרך. כל שניה הבחורה החביבה אמרה לי שהיא מחשבת מסלול מחדש.
בסוף לא היתה לי ברירה, פתחתי חלון בסטייל שנות ה90' וביקשתי הנחיה מהבחור הראשון שהעין שלי קלטה. הגעתי.
בהמשך החלטתי שאני אקדיש תשומת לב למכשיר ולא אעשה את זה תוך כדי נסיעה, מה שהביא לתוצאות טובות יותר והגעתי הביתה בזמן סביר.
אני מקווה שזה ילך וישתפר, יש לי חברות שטוענות שזה מציל להן את החיים. לא ממש ברור לי למה, אבל אולי אם אתן לזה צ'אנס אמיתי והוגן אני אבין במשך הזמן (וכמובן שאחלוק אתכם את התוצאות!).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה